חשיבותו המנגן בהזנת הצמח

מנגן (Mn) הוא מיקרו-נוטריאנט חיוני, הקריטי לצמיחה ולהתפתחות של הצמח. למרות שנדרש בכמויות קטנות יחסית, תפקידיו בפיזיולוגיית הצמח חיוניים, ומשפיעים על תהליכים מפוטוסינתזה ועד הפעלת אנזימים ועמידות למחלות.

מנגן בפיזיולוגיה של הצמח

מנגן הוא מרכיב מרכזי בקומפלקס פולט החמצן בפוטוסיסטמה II, שהוא חיוני לפוטוליזה (פיצול) של מולקולות מים במהלך הפוטוסינתזה. תהליך זה משחרר חמצן ומניע את התגובות התלויות באור אשר ממירות אנרגיית אור לאנרגיה כימית. המנגן חיוני לפוטוסינתזה יעילה, ומחסור בו עלול לפגוע משמעותית בתהליך זה, מה שעלול להוביל לירידה בצימוח ובחיוניות הצמח.

בדומה למגנזיום, מנגן פועל כקופקטור עבור מגוון אנזימים המעורבים במסלולים מטבוליים קריטיים. אנזימים אלה חיוניים לניצול נוטריאנטים, לייצור אנרגיה ולשלמות המבנית של תאי הצמח. מנגן מפעיל אנזימים המווסתים את ספיגת החנקן, את חילוף החומרים של פחמימות, וכן את הסינתזה של ליגנין ופיטואלקסינים.

ליגנין הוא פולימר מורכב שמחזק את דפנות התא ומספק לצמח תמיכה מבנית. ליגנין משמש גם כמחסום מפני פתוגניים, במיוחד פטריות קרקע. מחסור במנגן עלול לפגוע בסינתזת הליגנין, ולהותיר את הצמחים רגישים יותר למחלות ולנזקים פיזיים.

מנגן ממלא תפקיד גם בסילוק מיני חמצן פעילים (ROS), שהם תוצרי לוואי מזיקים של תהליכים מטבוליים. מנגן הוא קו-פקטור של סופראוקסיד דיסמוטאז (Mn-SOD), אנזים המסייע בנטרול ROS. באמצעות מנגנון זה, מנגן מסייע לצמחים להתמודד עם לחצים סביבתיים כגון בצורת, טמפרטורות גבוהות והתקפות פתוגנים. פונקציה זו חיונית לשמירה על בריאות הצמח ועמידותו בתנאים קשים.

תסמיני מחסור במנגן

מחסור במנגן נפוץ במיוחד בקרקעות חוליות, ובקרקעות עם pH מעל 6–6.5. המחסור מחמיר  בתנאי קור. גם בתנאים חמים ויבשים עם עקת מים, ספיגת המנגן מצטמצמת. למנגן יש ניידות נמוכה יחסית במערכת הפלואם של הצמח, ולכן תסמיני המחסור בו מופיעים ראשונים בעלים הצעירים. תסמינים אלה משתנים בין מיני צמחים אך כוללים בדרך כלל:

• כלורוזה בין העורקים – אחד התסמינים השכיחים ביותר למחסור במנגן, האזורים שבין עורקי העלים הצעירים צהובים בעוד שהעורקים עצמם נשארים ירוקים.
• צמיחה ויבול מופחתים – מחסור במנגן עלול לגרום לצמיחה מעוכבת, לירידה בייצור חומר יבש ולפחיתה ביבול. המחסור גם מחליש את העמידות המבנית של הצמח כנגד פתוגנים ומפחית את סבילותו ללחצים סביבתיים.
• כתמים – בגידולי דגנים כמו חיטה ושעורה, מחסור במנגן עלול לגרום לתופעה המכונה Gray Speck, המאופיינת בכתמים ירוקים בהירים או צהובים וכתמים נמקיים על העלים המבוגרים.

מחסור במנגן בעגבניה (צילום באדיבות ICL איטליה)

מחסור במנגן בעגבניה (צילום באדיבות ICL הודו)

ניהול ממשק מנגן

ניהול יעיל של מנגן בקרקעות חקלאיות כרוך במספר אסטרטגיות להבטחת זמינות וקליטה תקינות על ידי צמחים:

1. הורדת רמת החומציות בקרקע: שמירה על רמת חומציות אופטימלית בקרקע חיונית לזמינות מנגן. מנגן זמין יותר בקרקעות חומציות מעט (pH 5.5-6.5). החמצת סביבת השרש תגביר את זמינות המנגן.
2. בדיקות עלים: בדיקת רקמות הצמח מאפשרת לאבחן מחסור במנגן. מכיוון שריכוז המנגן משתנה בהתאם לשלבי הצמיחה ולחלקי הצמח, פרשנות מדויקת דורשת בדיקת חלקי צמח ספציפיים בזמנים מוגדרים במהלך עונת הגידול.
3. דישון במנגן: דישון במנגן מסייע לתיקון המחסורים. מנגן קרבונט וכלאט מנגן הם מקורות נפוצים למנגן, המספקים צורה זמינה ונגישה של הנוטריאנט. יישומים עלוותיים של מנגן נחשבים ליעילים ביותר, במיוחד בתיקון מהיר של ליקויים.

הפתרון של דשנים ICL לתקון ולמניעה של מחסורי מנגן

דשנים מציעה מגוון רחב של דשנים נוזליים המכילים מנגן בכלאציה, כחלק מחבילה סטנדרטית של יסודות קורט (3+/6+). מלבד אלה, ישנם גם מוצרים מיוחדים שנועדו לטפל ישירות במחסור במנגן. לדוגמה, ליישומים עלוותיים, מנטראק Mantrac Pro מציע את הריכוז הגבוה ביותר של 500 גר/ל'  מנגן. במערכות ההדשיה, ניתן להוסיף מנגן לקרקע עם קורטין מנגן פלוס.

סיכום

מנגן הוא מיקרו-נוטריאנט חיוני המשפיע באופן משמעותי על גדילה, ההתפתחות ועמידות הצמחים. תפקידיו בפוטוסינתזה, בהפעלת אנזימים, בסינתזת ליגנין ובעמידות לעקה חמצונית הם קריטיים לשמירה על גידולים בריאים ופרודוקטיביים. ניהול רמות המנגן בצמח חיוני לאופטימיזציה של הגידול.