המלצות הזנה בגידול אגס

האגס התרבותי (Pyrus communis L.) שייך למשפחת הוורדיים (Rosaceae) ונמנה עם הגידולים בעלי גלעין מדומה (בדומה לתפוח). העץ נשיר, בעל ויגור בינוני-גבוה, מערכת שורשים עמוקה ורגישות גבוהה לאיזון בין צימוח לעומס פרי.

שלבי ההתפתחות המרכזיים של האגס: תרדמה חורפית, פריחה באביב (מאובקת על ידי דבורים), חנטה, גדילת פרי, הבשלה, שלכת.

הפרי ממשיך להבשיל לאחר הקטיף ודורש ניהול זהיר לשמירה על איכות ואחסון.

גידול אגס בישראל

בישראל מגדלים אגס בעיקר באזורי ההר הקרירים בעיקר בגליל העליון וברמת הגולן. בשטחים המוערכים כיום ב-8500 דונם,  היבול השנתי בשנים האחרונות נע סביב 20-25 אלף טון בשנה.

האגס גדל במנות קרה טובות בגבהים של 400-700 מטר, והמטעים בישראל אינם ענף פירות מרכזי, אך מספקים פרי איכותי לשוק המקומי. הזן העיקרי הוא ספדונה, ולצדו זנים נוספים כמו קוסטיה וג'נטיל, המותאמים לאקלים המקומי ופחות רגישים למחסור בקרה. הגידול לרוב על כנות חבוש (Quince) ולעיתים על כנות חזקות יותר, בהתאם לקרקע ולזן.

אקלים וקרקע מיטביים

אקלים:

• לאגס נדרש חורף קר במידה מספקת לצבירת שעות קור ויציאה מסודרת מתרדמה.
• עונת גידול עם ימים חמים ולילות קרירים תורמת לאיכות הפרי.
• האגס רגיש לטמפרטורות קיצון, במיוחד לחום קיץ בשלב גדילת הפרי.

קרקע:

• האגס משגשג בקרקע חרסיתית קלה עד חרסיתית‑חולית, מנוקזת היטב.
• טווח pH מועדף: 6.0-7.0.
• בקרקעות גירניות ובעלות pH גבוה – קיים סיכון לחוסרי ברזל ומיקרו‑אלמנטים.
• האגס סובל יחסית עודפי מים, אך רגיש מאוד לעקת חמצן בשורשים לאורך זמן.

מים והשקיה

• עודף מים יוביל לצימוח וגטטיבי מופרז, ירידה באיכות פרי ורגישות למחלות.
• עקת מים מוגזמת לאחר הקטיף תוביל להחלשת העץ והפחתת היבול בשנה העוקבת.

עקרונות מפתח:

• השקיה עמוקה ומבוקרת לאורך העונה.
• ויסות מכוון של המים לאחר הקטיף למניעת צימוח עודף, אך ללא ייבוש קיצוני.

עקרונות הזנה

ההזנה באגס חייבת להיות מדויקת ומבוססת בדיקות עלים וקרקע.

האיזון בין צימוח, חנטה, גודל פרי ואיכות אחסון קריטי לגידול.

מאקרו‑אלמנטים

חנקן:

• חיוני לצימוח ולהנבת יבול.
• עודף חנקן מוביל לירידה באיכות פרי, רגישות לפסילת אגס (Fire blight) ולפגמים באחסון.

אשלגן:

• מפתח לגודל פרי, טעם ויכולת אחסון.

זרחן:

חיוני להתפתחות השורשים ולחנטה.

על המינון להיות מותאם לרמת הזרחן בקרקע לפי בדיקות Olsen.

סידן:

קריטי לאיכות דופן התא, מוצקות הפרי ומניעת פגמים באחסון.

זמינותו תלויה מאוד בזרימת מים וביחסי חנקן-אשלגן.

מיקרו‑אלמנטים

בורון: קריטי ליצירת ניצני פריחה והפריה.

ברזל :רגיש במיוחד בקרקעות בסיסיות; חומציות אזור בית השורשים חשובה.

אבץ, מנגן, מגנזיום: נדרשים במינון נמוך אך רציף, לעיתים בריסוס עלוותי.

תוכנית דישון – דגשים יישומיים

בגידול אגס יש יתרון לדשנים חנקניים אמוניים תורמי חומציות לשיפור זמינות מיקרו‑אלמנטים, כדוגמת הדשנים ממשפחות נחשון ושרון.

מינונים אופייניים (כיוון כללי):

• חנקן: 8 יחידות
• זרחן: 2 יחידות
• אשלגן: 16 יחידות

דגשים נוספים:

• מומלץ לתגבר אשלגן בשלבי גדילת הפרי וההכנה לאחסון.
• יש לשלב דישון עלוותי של סידן, בורון ומגנזיום כאשר הבדיקות מורות על מחסור.
• יש להמשיך בדישון מבוקר גם לאחר הקטיף לחיזוק אגירת מזון לעונה הבאה.

התעוררות ופריחה (מרץ-אפריל)

מטרות: פריחה אחידה, הפריה וחנטה טובה.

דישון בשרון סופר גרין 4-1-6+3.

חנקן:

• מינון נמוך-בינוני, לרוב 20%-25% מהמינון השנתי.
• עדיפות למקור אמוני שיתרום להחמצת הקרקע.

זרחן:

• קריטי לחנטה ולהתפתחות שורשים.
• ייושם רק במידה שהקרקע אינה עשירה לפי בדיקות Olsen.

מיקרו‑אלמנטים:

• בורטראק (בורון) – ריסוס ערב פריחה.

חנטה ותחילת גדילת פרי (אפריל-מאי)

מטרות: שמירת החנטה, התחלת בניית יבול.

חנקן :

• המשך מינון מתון, לרוב עוד 20%-30% מהמינון השנתי.
• הקפדה על הדשיה רציפה.

אשלגן:

• התחלת העלאת רמות האשלגן הכנה לגדילת הפרי.

סידן:

• תחילת תגבור, בעיקר בריסוס עלוותי קלניט, לפי הצורך.

גדילת פרי מלאה (מאי-יולי)

מטרות: גודל פרי, אחידות ואיכות פנימית.

אשלגן :

• שלב האשלגן המרכזי – עיקר הצריכה השנתית.
• מחסור יתבטא בפרי קטן, איכות ירודה ורגישות באחסון.

חנקן:

• מינון מרוסן בלבד, בעיקר במטעים נושאי פרי חזק.
• עודף יוביל לצימוח וגטטיבי על חשבון הפרי.

סידן :

• המשך ריסוסים תקופתיים של פרל – ביוסטימולנט המכיל אצות ים וסידן, לחיזוק דופן התא.

לקראת קטיף (יוני-אוגוסט, תלוי זן)

מטרות: הכנה לאחסון ואיכות סופית.

הפחתת חנקן כמעט מוחלטת, דישון בתמיסת טוב 0-1-15.

• המשך דישון אשלגן במינון מבוקר.
• דגש על סידן, בעיקר בריסוס עלוותי – קלניט

תזונה נכונה בשלב זה תשפיע ישירות על מוצקות הפרי, חיי מדף ואחסון ממושך.

לאחר קטיף (אוגוסט-אוקטובר)

מטרות: אגירת חומרי תשמורת והכנת העונה הבאה.

חנקן :

• חידוש הדישון והשלמת המנה השנתית, לחיזוק העץ ללא יצירת לבלוב עודף.

אשלגן:

• תומך באגירת פחמימות וניצני שנה הבאה.

ריסוס עלוותי:

באד בילדר – Bud Builder – אבקה רטיבה המשלבת את כל הנוטריינטים המרכזיים שנמצאו חיוניים כתוספת בתקופת ההתעוררות והפריחה של הנשירים, כולל כמויות משמעותיות של זרחן מגנזיום,  ואבץ.

ההשקיה קריטית בשלב זה – עקת מים תפגע ביבול עוקב.

שלכת וכניסה לתרדמה (אוקטובר-נובמבר)

מטרות: סגירת העונה ללא עודפי צימוח.

• הפסקת דישון חנקני.
• אפשרות לדגש מיקרו‑אלמנטים במידה שהבדיקות מורות על חסר.
• הכנה לשנה הבאה דרך ניתוח נתונים ולא דישון אגרסיבי.